שלום לכם.
בוודאי שמתן לב שהחידוש של שלגייה סוף סוף יצא לאקרנים, בהחלט היה קשה לפספס. לפני כשנה וחצי כתבתי טור מקיף על כל מה שקרה מאחורי הקלעים בהפקת הסרט הזה (וגם בהפקת הסרט שלגייה הנגדי השמרני של בן שפירו) ולמי שלא זוכרת – מדובר בשיט שואו רציני. ובכן, נחשו מה? זה לא השתפר. היום אני כאן כדי לספר לכם על כל מה שקרה מאז, וגם לתת ביקורת על הסרט עצמו, כי צפיתי בו בקולנוע כי הרבה אנשים שאלו אותי מה דעתי ואני כמובן נאמנה לחברי ולקוראיי! אז תחזיקו חזק כי רכבת ההרים שעלינו עליה לפני שנה וחצי ממשיכה בכל הכח, ואם פספסתם במקרה את הטור הקודם, אני ממליצה ואף מפצירה לקרוא אותו כאן.
ובכן נתחיל בתקציר קל של האירועים הקודמים (אבל בכל זאת תקראו את הטור הקודם אל תהיו קקות). נקודת הפתיחה של הפרויקט הזה הייתה רעועה מלכתחילה כשאנשים התנגדו רק לעצם העובדה שדיסני עושים עוד גרסאת לייב אקשן שאף אחד לא ביקש לסרט שכבר ראינו, אבל המדרון התחיל להיות חלקלק באמת ברגע שהם ליהקו לתפקיד הראשי את השחקנית רייצ’ל זגלר, שהיום כולנו כבר מכירים ושונאים. רייצ’ל נתנה סדרה של ראיונות בהם היא בזה לסרט המקורי משנת 1937 וטוענת שהוא מיושן וארכאי. היא סיפרה שהיא התחילה לראות אותו פעם אחת כשהייתה ילדה והוא הפחיד אותה מדי, לכן הפסיקה אותו באמצע ולא חזרה לצפות בו מעולם. בנוסף, היא הביעה חוסר שביעות רצון מהעלילה של הסרט המקורי ואמרה ששלגייה של החידוש לא הולכת להינצל ע”י הנסיך שלדבריה הוא סטוקר, ולא תעניין אותה אהבת אמת, אלא היא הולכת “למצוא את הקול הפנימי שלה מתוך המורשת שאבא שלה הנחיל בה”. וכל זה בטון דיבור שחשף את העובדה שהיא בלתי ברמות קשות.
הציבור, משני צידי המפה הפוליטית, לא אהב את האמירות האלה, גם השמרנים שעוד לפני כן כבר התלוננו שהיא לא לבנה מספיק בשביל להיות צחה כשלג, וגם הפרוגרסיביים שלא עד הסוף הבינו מה כ”כ גרוע באהבת אמת. זה הלך והחמיר כשהיא התבטאה בצורה מעוררת גלגול עיניים בשביתת היוצרים של הוליווד במאי 2023 ואמרה שאם דורשים ממנה לעמוד 18 שעות ביום בשמלה של נסיכה, היא מצפה לקבל כל דולר שמגיע לה משידורי האונליין של הסרט. בקיצור, סתמי יא מפונקת. בקיצור 2, את פיגוע יח”צ מהלך.
הסיפור הסתבך אף יותר כשהשחקן פיטר דינקלדג’, נמוך הקומה הכי מפורסם בעולם כנראה, התעצבן על דיסני שהם ממשיכים עם הקו העלילתי של שבעת הגמדים שלדעתו הוא פוגעני, ואז דיסני נבהלו מזה רצח ואמרו שבמקום גמדים הם יהפכו את שבע הדמויות הללו ל”שבעה יצורים קסומים”. הם ליהקו 7 שחקנים בגבהים, צבעים ומגדרים שונים ואז כשזה לא עבד, הם בסוף עשו גמדים שעשויים 100% ב-CGI. אגב, שבעת השחקנים המדוברים מופיעים בסרט, נגיע לזה בהמשך.
בגלל כל הטררם הזה, תאריך ההפצה של הלייב אקשן למעשה נדחה בשנה, ובמקביל לכך, בן שפירו, שהוא איש ציבור מאוד ימני שמרן והומופוב וגם הבעלים של העיתון The Daily Wire, זיהה הזדמנות עסקית בסיטואציה. לא מצא חן בעיניו כל מה שקורה עם הסרט של דיסני, אז הוא החליט שהוא מפיק סרט לייב אקשן שלגייה משל עצמו, סרט נגדי ושמרני יותר ש”נאמן לערכים המקוריים של הסיפור”. הוא ליהק לתפקיד הראשי יוטיוברית צעירה ימנית ולבנה בשם ברט קופר ששונאת שמנים ואוהבת נשקים, ואמר שהסרט ייצא לשידור בספריית הסטרימינג לילדים שבבעלותו.
ובכן, בנקודה זו נפרדנו בפעם הקודמת – כשהיו צפויות להופיע על המסכים שתי שלגיות בערך באותו הזמן, האחת פרוגרסיבית בלתי נסבלת לא מעוניינת באהבת אמת, והשנייה שמרנית מתנגדת להפלות ולשילוב נשים בשוק העבודה. מה קרה מאז? תהיו בטוחים שאספר לכם הכל. בואו נצא לדרך!
אז אחרי שהסרט של דיסני נדחה בשנה, קרה דבר נוסף שמעורר חשד לגבי האיכות שלו. בשלב הזה הסרט כבר היה בשלבי פוסט-הפקה, שזה אומר שהצילומים הסתיימו וכל השחקניות, המאפרים, המלבישה ונערי המים – כולם הלכו הביתה. אלא שדיסני, פתאום כינסו את כולם מחדש כדי לצלם השלמות די רציניות לסרט. ובהשלמות רציניות אני לא מתכוונת לאיזה שורה פה ושם שהתפספסו, אלא למשהו גדול שכנראה כלל שינויים עלילתיים בתסריט וצילום מחדש של כמה וכמה סצנות. אם הייתי צריכה לנחש הייתי אומרת שאחרי כל הביקורות החוצבות שהתקבלו עוד לפני שהסרט בכלל יצא, דיסני אשכרה חשבו שהם יכולים להבין את רוח הקהל מתוך הבאקלאש, וככה לשנות את העלילה בהתאם למה שהצופים והצופות רוצים. נניח בצד את העובדה שזה נראה קצת חובבני ביחס לזה שהם תאגיד הקולנוע הגדול בעולם – מצד אחד זה לכאורה קצת חמוד, כי הם כאילו באמת מקשיבים לנו פשוטי העם. מצד שני, כשאתם מחזירים קאסט שלם לצילומים נוספים כאלה משמעותיים אחרי שהסרט כבר בפוסט פרודקשן, זה סימן לא טוב. זה בדרך כלל סימן לכך שמשהו בעלילה לא אפוי מהיסוד.
אם יורשה לי להגיד, אני לא חושבת שדיסני (או כל חברת הפקה אחרת אבל במיוחד דיסני), יכולים להוציא סרט טוב מ”להקשיב לקהל”. לדעתי אם היה להם ביד סיפור טוב באמת, והם היו משקיעים בלעשות אותו עמוק ומורכב, הם לא היו צריכים להתעסק כל הזמן בלרצות את כולם ובלשנות את התסריט לפי הגחמות של פיטר דינקלדג’. ברגעים כאלה הזלזול של דיסני מתגלה במלוא תפארתו ויורה לעצמו ברגל. הם כנראה באמת חשבו בהתחלה שהקהל קצת טיפש או רדוד, ושתסריט עצל וגנרי עם כמה מניירות א-לה-WOKE יסגור להם את הפינה ושוב הם יצחקו בדרך לבנק. ובכן, לא הפעם.
התקציב של הסרט הלך ותפח, במיוחד אחרי צילומי ההשלמה האלה, ולבסוף הגיע לכ-270,000,000 דולר רק על ההפקה, שזה סכום אסטרונומי (לשם השוואה – התקציב הכולל של WICKED היה 150 מיליון דולר).
בנתיים רייצ’ל זגלר שלנו המשיכה במסעה להיות תאונה יח”צנית מספר אחת בעולם. אחרי שעיצבנה את הבן של הבמאי של שלגייה המקורי שאמר שאבא שלו היה מתהפך בקבר יחד עם וולט דיסני אם הם היו שומעים על העלילה של הסרט הזה, היא פצחה בסוג של טנטרום פוליטי בטוויטר. היא העלתה סדרה של ציוצים, בעיקר סביב בחירתו מחדש של טראמפ, שכללו פנינים כמו: “זין על דונאלד טראמפ” ו-“הלוואי שתומכי ומצביעי טראמפ לעולם לא ידעו נחת”. עכשיו זה לא שאני תומכת בטראמפ, יש לומר שאני אף מתנגדת. אבל נגיד, כשאת הפרזנטורית הראשית של סרט עצום שעומד לצאת בקרוב, ואת משחקת את אחת הדמויות הכי אייקוניות של דיסני שהיא במקרה אישה תמימה ועדינה שמדברת עם ארנבים ושרה לציפורים – אולי זה לא רעיון טוב לזרוק את המילה “זין” לאוויר כל 5 שניות, או להגיד לחצי מאוכלוסיית ארה”ב שאת מקווה שהם לעולם לא יידעו נחת. לא יודעת, סתם זורקת.
בנוסף, כמובן שלא נשכח את הציוץ המפורסם “and always remember, free Palestine” שרייצ’ל זגלר כתבה בהמשך לציוץ בו היא מודה למעריצים שבאו לצפות בטריילר של הסרט. מיותר לציין שזה גם חסר הקשר לחלוטין, גם מכניס פוליטיקה של המזרח התיכון לתוך קמפיין השיווק של שלגייה, וגם סתם מטומטם ומעצבן כי אין לה שמץ של מושג על מה היא מדברת והיא כנראה סתם חושבת שזה מגניב לשנוא את ישראל. בכל מקרה, בתגובה לכל הציוצים, המפיק הראשי של הסרט התחיל לחשוש על אמת שרק היא בלבד ועצם הקיום שלה בטוויטר הולך לחרבן את הסרט היקר בטירוף הזה שעבדו עליו עשרות אלפי אנשים ושהיא בעצמה קיבלה עליו משכורת של 2 מליון. אז הוא עלה על מטוס לניו יורק במיוחד כדי לעשות לה שיחה אישית והצמיד לה איש סושיאל שיעשה לה בייביסיטר ויאשר את כל מה שהיא מעלה לרשתות. בהחלט נשמע שהיא בן אדם שנפלא לעבוד איתו.
בנתיים, גל גדות שהתבטאה בעד ישראל מאז תחילת המלחמה, קיבלה איומים ברצח אחרי הציוץ הזה של רייצ’ל זגלר, ודיסני נאלצו לשכור לה מאבטחים שילוו אותה לתקופה. באופן כללי המתח ביניהן, על הרקע הפוליטי אך לא בלבד, האפיל על כל קמפיין קידום הסרט שדיסני צימצמו עד כדי כמעט כלום. בדרך כלל קמפייני הקידום של סרטים מהסוג הזה כוללים עשרות אירועים, ראיונות, הקרנות ומפגשי מעריצים, אבל הפעם זה לא היה הסיפור. גל גדות הלכה לדיסניוורלד והצטלמה עם ילדות מחופשות בזמן שרייצ’ל זגלר הלכה לשיר שירים מהסרט בטירה בספרד. הפרימיירה של הסרט הייתה צנועה בלשון המעטה ודיסני הזמינו אליה רק קומץ של כתבים ואנשי תקשורת. השמועות אומרות שגל ורייצ’ל כמעט ולא דיברו שם אחת עם השנייה, רק עמדו יחד לכמה תמונות עם חיוך מאולץ ומיד הלכו לכיוונים שונים. אוקוורד.
אבל רגע! רגע רגע רגע עצרו הכל! זוכרות את הסרט הנגדי והשמרני של בן שפירו שאמור גם לצאת? אז גם שם יש דרמה. כן כן. בזמן ששלגייה של דיסני ביצע צניחה חופשית ללא מצנח, שלגייה של בן שפירו שכבר יצא הטריילר שלו – שימו לב – איבד את השחקנית הראשית שלו.
השחקנית הראשית, נזכיר, היא יוטיוברית שמרנית עם פרצוף יפה ודעות חשוכות. שמה ברט קופר, והיא תחזקה ערוץ יוטיוב בשם The Comments Section, ששייך לעיתון The Daily Wire, הרי הוא העיתון של בן שפירו. בקיצור היא עבדה אצלו והיה נראה שזה מסתדר ממש טוב. הוא שונא פליטים והיא שונאת בוצ’ות – שידוך משמיים. אנשים אפילו קראו לה “בן שפירו הבת”, מה שלדבריה מאוד החמיא לה, היו שטענו שהם נראים על גבול האחים, והכל היה טוב ויפה עד שיום אחד היא התפטרה.
הסיבה לעזיבה שלה נותרה בגדר תעלומה עד היום, אבל נשמע שזה לא היה באווירה טובה. מערכת העיתון של ה-Daily Wire החליפה אותה ביוטיוברית אחרת, חברה שלה, שהיא בחורה שמרנית אחרת עם פרצוף יפה ודעות חשוכות. ברט בתגובה הסירה עוקב באינסטגרם ל-Daily Wire ולחלק מהאנשים הבולטים שעובדים בו, וכל המעריצים שלה יצאו על העיתון ואמרו שהיוטיוברית החדשה שהחליפה אותה היא בוגדת.
השמועות אומרות שהייתה מחלוקת בין השחקנית לבין בן שפירו סביב הסרט עצמו. מסתבר שבן שפירו, שטען בהתחלה שהסרט שלגייה שלו יהיה נאמן לערכים המקוריים של הסיפור, בעצם כיוון לכך שכן יהיו בו מסרים פוליטיים, והוא רצה להוסיף לסרט כל מיני עלילות משנה שמטרתן לעצבן קצת את השמאל. ברט קופר, לפי השמועות, הייתה יותר בכיוון של לספר את הסיפור כפי שהוא היה במקור, סיפור אהבה נטול פוליטיקה. עבר ביניהם חתול שחור כנראה, ובינואר האחרון הוכרז על ביטולו של הסרט, כך שלא נראה שיהיה שלגייה שמרני בקרוב.
לא אשקר, הייתי מופתעת כששמעתי על הביטול בהתחלה, אבל אחר כך הבנתי שאולי זה היה צפוי. הרי להפיק סרט שלם רק כדי לעשות דווקא לדיסני? זאת לא מוטיבציה נכונה ליצירת סרט. זה נשמע יותר כמו ספין תקשורתי ופחות כמו משהו שבאמת יצליח להגיע עד הסוף.
ובכן, כך נותרנו עם סרט אחד של דיסני שעלה 270 מליון דולר ולקח 4 וחצי שנים להוציא אותו, בכיכובה של שחקנית אחת עם פה גדול מדי ושחקנית שנייה שמקבלת איומים על חייה, כששתיהן לא מדברות אחת עם השנייה. סה”כ נשמע כמו מתכון להצלחה.
אז גררתי את חברתי הטובה אביטל, ויצאנו לצפות בסרט כדי שאתם לא תצטרכו. ולמרות כל מה שכתבתי פה למעלה, באמת שניסיתי והשתדלתי להגיע באופן ניטרלי. אמרתי לעצמי, מעיין, תתעלמי מהאופי של גברת זגלר, תתעלמי ממה שאת חושבת על כשרון המשחק של גל גדות, תתעלמי מכל מה שאת יודעת ותני לסרט צ’אנס. ובאמת נתתי אני מבטיחה, עד כמה שהיה ניתן. אבל חברים וחברות, כן. הסרט גרוע. ויש לכך מספר סיבות.
נתחיל בכך שהדמות עצמה של שלגייה אבדה לחלוטין. אני חושבת שבאמת משהו נפל שם בין הנסיון לגרום לה להיות יותר פרוגרסיבית לבין הנסיון לתת לקהל חוויה מלאה של נסיכת דיסני. הם ניסו ללכת לשני הכיוונים ומה שיצא מזה בסוף זה דמות די חלולה וגנרית, שקשה מאוד להזדהות איתה. מלכתחילה נקודת המוצא הייתה לא טובה, בגלל שרייצ’ל זגלר יצרה לעצמה כזה מוניטין שלילי שקשה שלא לחשוב עליו כשרואים את הפנים שלה על גבי המסך, אבל מעבר לכך, היא פשוט הייתה לא אמינה. המציאו לשלגייה איזה סיפור רקע מצוץ מהאצבע על אביה המלך שהנחיל בה מורשת של שיתוף והגינות שהיא לאט לאט שכחה אחרי מותו, ואז היא כביכול מוצאת בחזרה את הקול הפנימי הזה תוך כדי הסרט, אבל זה היה מוגש בצורה כ”כ תלושה ולא ברורה שאפילו לא הצלחתי לעקוב, ובכנות לא הצליח להיות לי אכפת מזה. שלגייה המקורית רצתה אהבת אמת. מתחילת הסרט לזה היא מייחלת ואת זה בסוף היא גם מקבלת. יש שיגידו שזה רצון קצת שטוח, אבל לפחות זה רצון ברור.
השלגייה של הלייב אקשן? עד עכשיו אני לא מצליחה להבין מה בעצם המטרה שלה. לא הבנתי מה חשוב לה, מה התכונות שלה, מה היא בעצם רוצה. בהתחלה היא נסה על חייה, אחר כך היא רוצה למצוא את אבא שלה, ואז מה? אין לי מושג. האופי שלה היה מעורפל וחסר ייחוד. לא הייתה סיבה להיות בעדה. מבחינת שירה, לרייצ’ל זגלר יש את זה לגמרי, היא זמרת מטורפת, אבל מבחינה משחקית לצערי היא לא הבריקה. רוב הזמן היא פשוט עמדה שם עם מבט חלול או הגיבה בצורה גנרית למתרחש. היה אפשר להרגיש בבירור שהיא לא מבינה את הגיבורה שהיא משחקת, שהיא לא מעריכה אותה ולא מזדהה איתה. היא לא נתנה שם דמות, והיא פשוט לא הייתה הליהוק הנכון.
אבל, אני מתביישת להגיד שכל זה מתגמד ביחס לרגע הגרוע ביותר בסרט והוא – השיר של גל גדות. באמת תסלחו לי שאני אומרת את זה אני מרגישה ממש רע, אני ציונית בסך הכל ואני בעד גל גדות היא ממש ממש ממש יפה. באמת. ונראית גם ממש נחמדה.. אבל אני מצטערת, שחקנית היא לא. ואני חושבת לדאבוני שזה נחשף במלוא הדרו בסרט הזה. זה היה כ”כ מתסכל לראות כי הדמות של המלכה הרעה היא דמות כל כך נהדרת שיש כל כך הרבה מה לעשות איתה, וגל גדות פשוט לא הרימה את הכפפה. רוב הזמן זה היה נראה שלא נוח לה בתוך העור של עצמה ולעיתים אף כאילו היא מקריאה רפליקות מהטקסט. כישורי הזימרה שלה לא המריאו, כנראה בגלל שאין לה ממש רקע מוסיקלי (חוץ מהפסטיגל כמובן), וזה היה נראה כמו לקוח מסדרת נוער דלת תקציב. בנוסף, הבימוי והעריכה לא עזרו לה, ולא הוסיפו לה מספיק אפקטים או קאטים קצביים שידגישו את המחוות שהיא כן הצליחה להוציא. זה היה ממש גרוע. באמת סליחה אבל זו האמת.
באשר לנסיך, שבסרט הוא אינו נסיך אלא “בנדיט” (או מה שזה לא יהיה), דווקא הוא היה סבבה יחסית. דמות קצת תלושה שלא מובן לי מה היא מייצגת אבל ניחא. החברים שלו ה”בנדיטים” האחרים, הם שבעת השחקנים שתמונתם הודלפה כמי שישחקו את שבעת הגמדים (לפני ה-CGI). לא ברור אם זה היה פייק ניוז והם תמיד היו אמורים לשחק את ה”בנדיטים”, או שהם הגמדים המקוריים ובצילומי ההשלמה נתנו להם תפקידים חדשים והחליפו אותם בגמדי CGI. אם תשאלו אותי, זאת האופציה השנייה, ומה שמחזק את טענתי זה שבתכלס לא הייתה שום משמעות לקיום שלהם בסרט. הגמדים הממוחשבים היו סבבה, לעתים סיפקו אתנחתא קומית (אני אגב שמעתי שבסוף אנשים מקהילת נמוכי הקומה בכלל התעצבנו שהעדיפו לייצר גמדים ממוחשבים על פני לשכור שחקנים נמוכי קומה לתפקידים האלה), אבל מערכת היחסים שלהם עם שלגייה גם לא הייתה עד הסוף מובנת.
מבחינה ויזואלית הסרט היה מאוד יפה, את זה ניתן להם, מישהו בהחלט נתן שם עבודה במחלקת ארט. למרבה הצער זה החוויר לעומת כך שבאופן כללי – וזו הבעיה מספר אחת – העלילה עצמה של הסרט היה ערימה של כלום ושום דבר. שוב היה כאן “תפסת מרובה לא תפסת”. היא בורחת ליער, חושבת שאבא שלה חי, מוצאת את הגמדים, מלמדת אותם לשרוק, פוגשת את הבנדיט, בורחת מהחיילים של המלכה, מתאהבת בבנדיט, הולכת לחפש את אבא שלה, אוכלת את התפוח, נופלת לתרדמת, מקבלת נשיקה מהבנדיט ומתעוררת, הולכת חזרה לארמון ומשכנעת את החיילים שיהפכו לסרבנים, המלכה מתה. הסוף. על מה הסרט? אני באמת באמת חושבת שאף אחד לא הבין. התסריט עצמו אם תשאלו אותי היה בינוני ביותר, גם בניואנסים הקטנים שהתבטאו בפתרונות עצלניים לקידום העלילה, וגם במהלכים העלילתיים הגדולים. שלגייה לא מסתכנת באמת בשום שלב, וגם בגלל שאין לה מטרה ברורה, אז גם כל מה שקורה לה לא ברור ומבולבל. התהליך שהיא עוברת הוא לא כזה משמעותי, ובעיקר אנטי-קתרטי. השירים החדשים שהוקלטו לעלילה החדשה היו לא קליטים ולא זכירים, ובאופן כללי הייתה בסרט אווירה די מעאפנה.
בקיצור, מה יש לומר, אף אחד מעולם לא ביקש שלגייה חדשה ומודרנית, ואחרי שדיסני דחפו לנו אחת בכל זאת, זה די ברור שאף אחד לא בקטע. סרט טוב תמיד מתחיל מסיפור טוב. ואת זה, כפי שטענתי בהתחלה, מעולם לא היה כאן. לכן השלגייה הזה היה נידון לכישלון. הרי אם נודה באמת, מהרגע הראשון לא היה לדיסני שום דבר להגיד או לחדש לנו עם הסרט הזה, אז יצא להם מן גמגום לחוץ ולא ברור. כמו פאדיחה של ילד במסיבת כיתה שיש לו יותר מדי במבה בכוס פלסטיק, רק שזה תאגיד של עשרות מיליארדי דולרים שקונה לאט לאט את כל מה שאנחנו צורכים. אני רק מקווה בכל ליבי, שהם ילמדו מזה ולא יעשו לייב אקשנים יותר לעולם. אולי הם היו צריכים פלופ בסדר גודל כזה כדי להבין שאנחנו מחפשים סיפורים חדשים, מקוריים ומעניינים.
Writing 
Video & Film
Graphic Design