אהלן ושנה טובה! זהו טור סרטי חובה #24 ואני מאחלת לכולנו שתהיה שנה יותר טובה מזאת שהייתה כי היה באמת מאוד גבולי. אבל היי, לפחות לא יהיה קשה להתעלות על זה! הביקורות קצת ארוכות הפעם (אבל שוות את זה, מבטיחה), והן יצאו גם על הצד הפמיניסטי של דברים, אז אם אתם לא אוהבים פמיניזם, אל תקראו אני מניחה. בקיצור המלאכה מרובה, אז בואו ישר ניגש לעסק. צפיתי הפעם בזכרונותיה של גיישה, עיניים עצומות לרווחה ומג’יק מייק. ודירגתי אותם ככה:

1. מג’יק מייק
2. זכרונותיה של גיישה
3. עיניים עצומות לרווחה

כן כן, מג’יק מייק מקום ראשון ואני 100% עומדת מאחורי זה. הפירוט בביקורות עצמן ונתחיל מלמטה:

עיניים עצומות לרווחה – סרטו האחרון של סטנלי קובריק ואני שואלת מדוע. העלילה עוקבת אחרי ביל (אפשר די כבר עם טום קרוז?), שהוא רופא נשוי + 1 שאשתו ניקול קידמן מספרת לו ערב אחד שבאחת החופשות שלהם יחד היא ממש רצתה לשכב עם איזה קצין בחיל הים שהיא ראתה במלון, ובעקבות זאת הוא יוצא להרפתקה לילית הזויה במטרה לבגוד בה (נראה לי). זה סרט שהמבט הגברי בו מאוד דומיננטי, מדובר באחד מהסרטים האלו שבהם מנסים לעשות כאילו הנשים מורכבות, אבל מה שיוצא זה בעצם הצגת הנשים כיצורים אל-אנושיים, אקזוטיים ולא מובנים שהגברים עומדים מולן בהשתאות וחוסר אונים, ממש כמו מול חיות בגן חיות.

בסרט הזה ספציפית הן רובן פתייניות ערמומיות ומניפולטיביות, ומצילות את הגברים כשבא להן אבל לא תמיד. בואו נפרוט רגע את הדמויות הנשיות שטום קרוז פוגש במהלך הלילה: קודם כל יש את אשתו שמפלרטטת ורוקדת עם איזה בחור במסיבה ואז מספרת לו על פנטזיות מיניות שיש לה על אנשים אחרים כנראה כדי לעשות לו דווקא. לאחר מכן הוא פוגש את בתו של אחד המטופלים שלו שמתחילה איתו משום מקום ליד מיטתו של אביה המנוח למרות שהיא מאורסת, והוא לא מבין למה. אחר כך מגיעה זונה שמפתה אותו בפינת רחוב כשהוא סתם הולך שם בתמימות ואז הוא כמעט שוכב איתה אבל לא הולך עם זה עד הסוף ומזל כי בסוף מתגלה שיש לה איידס. אחרי זה פוגשים את הילדה של בעל חנות התחפושות, בת 15 שאבא שלה תופס אותה שוכבת בסתר עם שני גברים מבוגרים ממנה בהרבה ולמרות שהוא נורא כועס היא נראית לגמרי בקטע ועושה מבט ערמומי ומרוצה מעצמו כשבסוף הוא “סוגר עסקה” ובעצם מסרסר בה לשני הגברים האלה. וכמובן לבסוף יש את האישה המסתורית בטירה המוזרה שמפתה אותו במהלך הטקס היעני-פגאני ולכאורה מצילה את חייו. כל הדמויות האלו משליכות את עצמן על ביל או על גברים אחרים (אבל בעיקר עליו), אנחנו לא יודעים עליהן כמעט כלום והן בעיקר קיימות שם כדי שלא יהיה משעמם. לכולן יש יצר מיני מאוד בולט אבל הן משתמשות בו רק כדי לנצל או לבלבל גברים ולפתות אותם בדרכי מרמה.

שוב ושוב קיבלנו פה כל פעם בצורה אחרת את הטרופ של האישה המסתורית והפרועה שהיא כמו חידה ולא ברור מה עובר לה בראש. זה בעייתי מאוד להציג ככה נשים, כי עם כל הרצון הטוב, אנחנו בנות אדם, לא יצורים מיסטיים, ולהסתכל עלינו ככה זה כמו להתעלם מזה שיש לנו בעיות, רגשות ומחשבות אמיתיות של בנות אדם, שצריך להתייחס אליהן ברצינות ולא לנפנף תחת הטענה שאנחנו מכוכב אחר. העובדה שיש המון המון עירום נשי מלא בסרט ובכלל לא עירום גברי מלא, מאוד מוסיפה לתחושה שהנשים הן למעשה קישוט שם. יש תמונות, עציצים ונשים עירומות. זה היה מאוד בולט בסרט לשלילה.

נמשיך ונדבר על כל סאגת הטקס התמוה בטירה התמוהה של האילומינאטי הכי סחי בעולם. מאיפה להתחיל? קודם כל, לא הבנתי למה זה היה חשוב לסיפור. באותה מידה הוא היה יכול ללכת למועדון חשפנות או למסיבת טבע בלי לגרור אותנו לכל עלילת התעלומה בשקל שקיבלנו אחרי. דבר שני, כל הסצנה הזאת לוקחת בערך חצי שעה מתוך הסרט שבה לכולם יש מסכות. באיזה קטע? גם ככה טום קרוז הוא לא שחקן כזה וואו, אז בשביל מה לשים עליו מסכה שגם מסתירה את ההבעות שלו ושל כל השחקנים מסביב, וגם מכסה את אחד הנכסים העיקריים שלו – הפרצוף שלו. עם מה נשארנו? בעיקר עם מלא מלא ציצים מיותרים ועם האורגיה הכי יבשה בארץ. בנוסף, לא קיבלנו תשובה על מה זה הכת הזאת ולמה הם עושים את מה שהם עושים. זה נשאר לא פתור עד עצם היום הזה. הסצנה בסוף שבה ביל מדבר עם הלקוח שלו שהיה באורגיה ובה אנחנו מבינים שלמעשה הוא זה ששלח אנשים לעקוב אחריו הייתה אנטי קליימטית בצורה קיצונית והרגיש שהיא אולתרה לחלוטין. בקיצור כל קו העלילה הזה פשוט לקח את הסרט למקום מאוד מוזר ומעייף לדעתי.

לגבי התאמת הסרט לז’אנר שלו, מותחן אירוטי, אומר לחיוב שהוא אכן מותח ולעתים גם מפחיד בצורה אמיתית, בסיוע הפסקול של הפסנתר המזייף שמכניס אותך לחרדה קלה, וזה משרת את הסרט יפה. החלק האירוטי היה פחות נוכח, הייתה מעט מאוד אירוטיקה וגם מה שכן היה הרגיש קצת מיושן. המסר והתמה של הסרט נותרו לי לא ברורים. יש עיסוק מסוים בחלום מול מציאות, ובשאלה האם חלום על בגידה הוא משמעותי כמו מציאות של בגידה, אבל זה לא מאוד בלט בין כל הסחות הדעת, והמסקנה שמגיעה בסוף היא שהוא צריך לשכב יותר עם אשתו. זה נורא בנאלי. בקיצור, מרגיש לי שהסרט פספס פה איזו נקודה. פחות התחברתי.‍‍‍‍‍‍

זכרונותיה של גיישה – וואלה סרט קצת סתמי לדעתי. למרות שאין לי שום ידע בהיסטוריית הגיישות של יפן, משהו בו שידר לי חוסר אמינות עמוק. נחיל בכך שהדמות הראשית לא מובנת לי – בגיל 12 היא מתאהבת ב”יושב ראש” הזה בגלל שהוא קנה לה ברד. הוא דמות עמומה של גבר רנדומלי ללא הרבה אישיות ואנחנו לא יודעים עליו כלום, אפילו לא את השם שלו (שזה הזוי). אנחנו רק יודעים שהוא מבוגר ממנה באיזה 20 שנה ושהוא היה נחמד אליה פעם. אז אחרי הברד, סאיורי הגיבורה מחליטה שהחלום שלה זה להפוך לגיישה כדי “להיות לידו” אולי יום אחד, ולשם היא חותרת כל הסרט. מוזר, אבל נו טוב.

עכשיו, אני מניחה שגיישה זה דבר שיש לו מטען תרבותי משמעותי כלשהו, ואני בטוחה שטמונה כאן פיסת היסטוריה מעניינת שאני לא מכירה עם הרבה סיבות והקשרים ומורכבויות שציפיתי שיתגלו לי במהלך הסרט, אבל בפועל אני לא מרגישה שקיבלתי תמונה מלאה או אמינה של הדבר, וזה הותיר אותי עם תחושה שעשו פה קצת עוול. מה זה גיישה? אחרי שעתיים וחצי של סרט עדיין לא הבנתי. מצד אחד יש בזה פן מסוים של החפצה ומכירה של הגוף, מצד שני “אנחנו לא זונות צמרת” כמו שאומרת מאמהא, הגיישה הפיה הטובה שמאמנת את סאיורי כדי להתחרות בהטסומומו, הגיישה המכשפה הרעה. אז מה אתן? “יצירות אומנות חיות ונושמות” היא מוסיפה בגאווה, אבל מה זה אומר? לא מוצגת לי מספיק מורכבות בלהיות דבר כזה. בשלב מסוים הן מנהלות מכירה פומבית על הבתולים של סאיורי שבסוף נקנים ע”י איזה אחד ד”ר קראב (כן.) אבל כולן כאילו סבבה עם זה כן יאללה הוא אונס אותה תמורת ממש הרבה כסף כי היא גיישה אבל היא לא זונה אבל היא משרתת את כל הגברים ורוקדת למענם ומוכרת את הבתולים שלה אבל היא אלגנטית ועדינה. אני לא שופטת, פשוט לא הבנתי ולא קיבלתי הסבר. יש מעין אידיאליזציה של הגיישות בסרט, וזה מאוד לא אמין כי קורים שם דברים מאוד קשים לנשים. יש לי תחושה שזה קשור לזה שאת הסרט כתבו וביימו שני גברים, ואת הספר שעליו העלילה מבוססת שכותרתו גם היא “זכרונותיה של גיישה”, כתב גבר, שהוא בהחלט לא גיישה וגם אפילו לא יפני. ובאמת הרגשתי שמאוד חסרה שם זווית ראייה נשית.

אגיד שהדמויות האנטגוניסטיות כמו המאדאם של מעון הגיישות והטסומומו שאמורה להיות מרשעת, דווקא הן היו מעניינות ומורכבות, יותר מהדמויות הטובות והענוגות. הטסומומו הייתה מאוהבת בבחור עני והיא מבינה שאין לה הרבה בחיים, לכן היא רוצה להפוך למלכת הגיישות, והיא שונאת את סאיורי שהלשינה למאדאם על המאהב ועכשיו רוצה לגנוב לה את העבודה. סך הכל מובן. סאיורי לעומתה, מאוהבת ביושב ראש חסר שם ויש לה עיניים כחולות – הסוף. זה לא נקרא אישיות, סורי. בסצנת הסיום כשהיא ואותו יושב ראש סוף סוף מתנשקים, היא כל כך רועדת וזה נראה שהיא על סף התקף חרדה במה שאמור להיות קתרזיס רומנטי שמלווה במוסיקה משתפכת, וזה לא נעים לצפייה. יש בכללי בסרט קצת אווירה של טלנובלה, וזה שהדמויות מדברות אנגלית במבטא סוג של יפני לא עוזר. לעומת זאת, אציין לטובה שויזואלית הסרט מאוד יפה, התלבושות, הארט והצילום בהחלט מאוד מחמיאים לו. לא סבלתי מהצפייה, לא התרעמתי משום דבר, פשוט מאוד לא התרשמתי. ציפיתי ליותר.

מג’יק מייק – אוקיי שנייה, זה סרט ממש טוב. מי חשב? מי ידע? ציפיתי לטראש מוחלט אבל זה פשוט סרט מצוין. תהיו איתי רגע. קודם כל – חשפנים גברים. זה נושא ממש מעניין שאני לא חושבת שעשו עליו סרט רציני לפני כן. והאמת שהוא מעלה שאלות מעניינות שאף פעם לא חשבתי עליהן: איזה גברים מגיעים להיות חשפנים? איך זה פוגש את הגבריות שלהם? את היכולת להרוויח כסף? את הדימויים של החברה על הדבר? זה נושא טוב, והסרט נוגע בהרבה סוגיות שקשורות אליו. אנסה לעבור עליהן ועל איך הן מוצגות לאורך העלילה.

בתור התחלה בולט מאוד נושא הגבריות בסרט, ובפרט הגבריות של החשפנים, שהיא ממש לא קלאסית. מצד אחד הם כולם סטרייטים, גבריים בהתנהגות היום יומית, חתיכים ויודעים לדבר עם בנות, מצד שני הם לובשים תחתונים זעירים ומקושטים, מגלחים את כל הגוף, מתאפרים ורוקדים כוריאוגרפיה זולה על הבמה מכוסים בנצנצים. זה כמעט כאילו יש להם דמות דראג מוזרה. הם עסוקים כל הזמן בדברים שנחשבים ממש נשיים, אבל הם גם סוג של גברים-גברים כאלה תוך כדי. היצור כלאיים הזה מצליח לפרק איזה משהו תוך כדי הצפייה וזה מרתק. אדם, הבחור הצעיר שנשר מהקולג’, בוחר במייק גיבור הסרט כדמות גברית לחיקוי, וזאת הגבריות שהוא לומד ממנו. יש סצנה שבה מתחילים לתקוף את שניהם תוך כדי עבודת חשפנות באיזה בית אחווה, והם הולכים שם מכות כשהם בגדול לובשים כובע של שוטר בלבד. זה לא מובן מאליו בכלל להציג סצנה כזאת ברצינות ולא כחלק מאיזו סאטירה או קומדיית קקי-פיפי. כי וואלה, האמת שזה לא מצחיק, זה החיים של הדמויות האלה.

נושא הגבריות בא לידי ביטוי גם ברצון של מייק להרוויח כסף ולהיות יציב כלכלית. הרי כל הרצון שלו לכל אורך הסרט הוא לפתוח עסק משלו למכירת רהיטים שהוא בונה, רק שהדרך שלו לשם היא מאוד ספציפית ושנויה במחלוקת. כלומר, אם אתה רוצה לפתוח עסק, וחסכת בשביל זה 15,000 דולר לגמרי בעצמך, אבל עשית את זה תוך כדי טוורקינג בחוטיני מול בחורות – זה גברי? שאלה. בכללי העיסוק בכסף ובעבודה גם בולט בפני עצמו. אנחנו רואים את היחס של מייק לכסף שהוא מרוויח כשהוא מיישר אחד אחד את השטרות שדחפו לו לתחתונים כל לילה, ומשטיח אותם מתחת לספר. הוא מגיע עם חליפה וקלסר לבנק, אבל ערימת המזומן שהוא מביא איתו, מיושרת ככל שתהיה, לא תעזור לו להעלות את דירוג האשראי.

באופן כללי מייק הוא דמות ממש מעניינת ומרגשת ויותר מהכל – אמינה. יש בו הרבה סתירות ואנחנו לומדים עליו עוד ועוד במהלך הסרט דרך פרטים קטנים; הוא שומר את הפלסטיקים על הדשבורד של המכונית שלו כדי שכשימכור אותה היא תראה כמו חדשה. הוא סומך על היזיזה שלו ומשאיר אותה בבוקר לבד בבית שלו. הוא יודע לזהות חיקויים מסחריים של כיסאות מעוצבים. עם כל כמה שהוא חתיך ו”זיין”, אנחנו רואים את הבדידות שלו, את התקיעות וחוסר הביטחון שלו ואת הזלזול שבו מסתכלים עליו מבחוץ בגלל שהוא חשפן. זה מראה על תסריט חכם וטוב וזה לימד אותי שיעור. בדיוק כמו שכולם מסתכלים על מייק בסרט, ככה אני הסתכלתי על הסרט עצמו. חשבתי שהסרט יהיה מגוחך ושטוח אבל הוא בעצם מורכב ואמיתי. קיבלתי תחושה שמצליחים להראות לי מציאות כפי שהיא וזה פוגע בול. לא ייפו את זה, לא הטו את זה יותר מדי כדי להגיד לי אם זה טוב או רע, פשוט הציגו לי אמת כלשהי, על כל ההזיות והגיחוך וגם הקושי והלכלוך שלה, ונתנו לי להבין לבד. אהבתי את זה ממש. בנוסף המשחק נהדר. מה נסגר עם מתיו מקונהי וזה שהוא שחקן למופת? הוא מביא שם דמות מצוינת. אני חושבת שאם הייתי גבר היה לי מאוד קשה להתמסר לדמויות כאלה כמו שצ’אנינג טאטום ומתיו מקונהי מצליחים לעשות. בקיצור הדמויות חזקות, העלילה טובה, והבימוי מחמיא לשניהם. סרט מומלץ, אל תשפטו אותו לפני שראיתם!

זהו להפעם, מקווה שקראתם למרות שהיה ארוך. לסיכום אגיד שלשלושת הסרטים יש מכנה משותף ברור והוא עיסוק במתח מיני והחפצת הגוף. בכל סרט נוגעים בנושא בצורה קצת אחרת, אבל בשלושתם יש התייחסות לדמויות כאובייקט מיני.

בפעם הבאה אצפה ב: התרסקות, הפסנתר, אני יודע מה עשית בקיץ האחרון.

אשתף אתכן שלאט לאט נגמרים לי ברשימה סרטי הקומדיה והרומנטיקה ואני לא רוצה להישאר בסוף רק עם הכבדים, אז אם יש לכם רעיונות לסרטי חובה על הצד הקליל יותר, אשמח מאוד להצעות! תודה שקראתן, שנה טובה.