המצב קשה בעולם ובאופן כללי בחיים ובתוך כל הלחץ והחרדה הבנתי שצריך קצת שחרור. והדרך שאני מצאתי כדי להתמודד היא לראות סרטים. כן. החלטתי שהגיע הזמן להשלים את כל החורים בהשכלה ולראות סרטים קלאסיים שמעולם לא ראיתי, כל שבוע. סרטי חובה כאלה שאם לא ראית אז צועקים עלייך “נו באמת”. כי די נמאס להירקב מול סדרות ויש המון סרטים טובים. אז המצאתי פורמט מנצח: 3 סרטי חובה, כל שבוע, עד שימאס לי. תקראו לזה אסקפיזם, תקראו לזה נאיביות, אבל צריך משהו, משהו קטן שישמור על השפיות. וכמובן שאני מתכוונת לחפור על זה כאן אז מי שרוצה קצת בידור – בואו אחריי!

התחלתי למעשה שבוע שעבר. ושלושת הסרטים האקראיים לחלוטין שהתחלתי איתם: ליאון (“נו באמת!” אתם צועקים אני שומעת אתכם), כשהארי פגש את סאלי (“מה?!”) ו-8 מייל (“מעיין את מאכזבת אותנו” אני יודעת אני יודעת). היה מרגש, היה מרתק, היה מצחיק ומוזר. 3 סרטים מעולים שאין ביניהם שום קשר וכיאה לדברים חסרי קשר, דירגתי אותם אחד ביחס לשני. והדירוג הוא כדלקמן:

1. כשהארי פגש את סאלי
2. 8 מייל
3. ליאון, ואני אסביר! לא לצאת עליי.

אבל לפני כן: אזהרת ספוילרים! לא ספוילרים דרמטיים מדי, אבל אל תקראו אם אתן לא רוצות ספוילרים בבקשה יהיו פה ספוילרים רק מציינת – ספוילרים.

אז המקום הראשון – כשהארי פגש את סאלי (או: האמא של הקומדיות הרומנטיות) קודם כל לא יודעת איך לא ראיתי את זה עד עכשיו, באמת זו בושה. קומדיה רומנטית נפלאה, מצחיקה ושנונה. צחקתי בקול רם מספר לא מבוטל של פעמים. כתיבה משובחת. יש אולי קצת טיפה מסר בעייתי של בן ובת לא יכולים להיות רק ידידים אבל זה גם יכול להחליק בתור סתם הדעה של הארי שהוא בחור מוזר וזה תכלס מתגמד לעומת זה שהסרט תוקף את סוגיית היחסים הרומנטיים בין נשים וגברים בצורה ממש מקסימה ומעניינת. הדמות של הארי נהדרת בעיני. הבחור הכי לא צ’ארמינג שאי פעם היה בקומדיה רומנטית וזה מצחיק כי הסרט הזה הוא להבנתי קצת הפרוטוטייפ של הז’אנר. הוא חופר, הוא בלתי נסבל, הוא מדוכדך, הוא אומר כל מה שהוא חושב ומרגיש. והוא לא נופל לקלישאות שטוחות של גברים בקומדיות רומנטיות שעתידות לבוא אחריו (דוגמת הקשוח מבחוץ ורך מבפנים, הפרפר המצליחן שמחכה לביות, הביישן שמאוהב בכוכבת וכו’). הוא מאוד רגשי, קצת נשי אפילו. סאלי לעומתו מחזיקה הכל בפנים כל הזמן חוץ ממתי שהיא בוכה בצורה ממש מכוערת ויודעת בדיוק מה היא רוצה עד הפרט הכי קטן. ומה שמגניב זה שכל הסרט מזוקק לכדי הדיון האינסופי שלהם על יחסים בין נשים וגברים עד רמה שלא רואים כמעט שום דבר עליהם חוץ מזה וזה נעשה בצורה אלגנטית ולא שטחית. והשיא הוא כמובן הסצנה האייקונית של האורגזמה המזויפת באמצע הדיינר. סרט מעולה!

8 מייל – טוב הסקשן הזה מוקדש לאחותי הקטנה טל, שהיא למעשה STAN במובן המילולי של המילה. באמת. השיער שלה אפילו צבוע לבלונדיני, תסתכלו באינסטגרם שלה. ובלי להלבין את פניה ברבים אבל עם להלבין את פניה ברבים, השמועה אומרת שהיא יודעת בעל פה את כל הוורס האחרון של אמינם בסצינת הסיום. אבל בקיצור, לעניינו. נהניתי מהסרט למרות שאין לו ממש עלילה ושאמינם לא ממש משחק אלא בעיקר בוהה. לא יודעת להסביר, הוא דמות טובה, יש לו בעיות, יש קשר מורכב עם חברים שלו והוא באמת ראפר טוב. בקרב האחרון הייתי לחלוטין בזה וכל כך רציתי לדעת מה הוא ירפרפ, ובסוף כשהוא אומר לפיוצ’ר שהוא ילך בדרך שלו ואז צועד לתוך החשכה לצלילי הפתיחה של lose yourself, אי אפשר להתחמק מהקתרזיס. כאילו אנחנו מכירים אותו ויודעים שהוא הולך לכבוש את העולם ואומרים לו “כן בנאדם, אנחנו איתך” (ואנחנו באמת מכירים אותו כי הוא אמינם הלווו). בקיצור, יופי של סרט.

ליאון – תשמעו. מה אני אגיד. אולי עשו לי יותר מדי בילד אפ לזה. סרט טוב לא אשקר. משחק מעולה ובימוי מגניב, אבל וואלה חייבת להגיד שלא הזדהיתי עם הדמויות בכלל. יעני בכלל. וכן, ראיתי את גרסת הבמאי, מה אני ילדה? לא. לעומת זאת מי שכן ילדה זאת נטלי פורטמן שחוץ מזה שהיא ילדה לא עד הסוף ברור מה הקטע שלה. דמות שקלירלי נכתבה ע”י גבר ועושים לה סקסואליזציה מוחלטת בלי סיבה מספיק מוצדקת לדעתי. יש הרבה דרכים לתקוף את העיסוק בהתבגרות של ילדות בלי לתקוע אותן עם גבר בן 40 שמלמד אותן לרצוח.
והדמות של גארי אולדמן, מה נסגר? הוא הרשע הכי שטוח שאי פעם נראה על מסך הקולנוע בערך. למה הוא רשע? אין איש יודע הוא פשוט רשע ללא סיבה נראית לעין. אוהב לנגוס בכדורים (בצורה סופר דרמטית) שאפחד לא יודע מה יש בהם, כנראה מיץ רשע, ואז לרצוח מלא אנשים כי… מה? אול קופס אר באסטרדס? ממש מוזר. תנו לו לפחות איזה מורכבות, איזה טראומת ילדות, אהבה נכזבת, נקמה, משהו. זרקו לו עצם, מסכן.
כן אהבתי את סצנת הסיום שבה מטילדה שותלת את העציץ של לאון ונותנת לו סוף סוף להצמיח שורשים. יכול להיות שזה בגלל שהייתה לי בעיה בכתוביות והייתי צריכה כל 20 דקות לעשות אותן יותר איטיות, אבל משהו בסרט לא הצליח לסחוף אותי, אני מעריכה את האומנותיות שלו ואם מסתכלים עליו כסרט אקשן אז הוא באמת מצליח לתת זווית מיוחדת בתוך הז’אנר, אבל תמתית הוא לא השאיר עליי חותם מי יודע מה… מוזמנים להגיב ולנסות לשנות את דעתי.

וזהו להשבוע! הסרטים של השבוע הבא הם: קרמר נגד קרמר, שייקספיר מאוהב וארוחת בוקר בטיפאניז. נתראה, ובלי לעשות לי ספוילרים!